איך מדיטציה משפיעה על המוח של ג'קי כשהיא מפסיקה לברוח?

דווקא כשעצרה לרגע ונשמה - התחיל הריפוי האמיתי, מבפנים החוצה.

ג'קי לא ידעה מתי זה התחיל בדיוק. מתי הימים הפכו ללילות? מתי חייכה בפעם האחרונה? ובכלל, פעם הייתה צוחקת בכל יום מתי הצחוק התחלף בדמעות? אולי כשהיא התחילה לדלג על שינה כדי להספיק עוד משימות. או כשסיימה פרק חמישי ברצף - ולא ממש זכרה מה קרה בפרק הראשון.

או אחרי אותו לילה לבן שנשארה בו ערה, ואז ישנה עד שעות הצהריים? ג'קי הרגישה את זה בגוף, לא בראש. לחץ קל בחזה, דופק גבוה מדי, ידיים מזיעות. היה לה קשה להסתכל לאחרים בעיניים ועוד יותר קשה לדבר איתם. היא מתארת שיש לה כל הזמן תחושה, שהיא נמצאת על סף סכנה - בלי הפסקה.

ג'קי ברחה לעולמות דיגיטליים כדי לא להרגיש.

כמו בסרט מתח שהגיבורה מרגישה שצריך להזהר. שיש איום בחוץ, אפילו שמסביב הכול שקט ורגוע.

היא לא קראה לזה חרדה. היא פשוט אמרה לעצמה שהיא צריכה קצת לברוח.

אז היא פתחה את הטלפון ושיחקה קצת באבלס. התחילה איזה סדרת אנימה קלילה. או פשוט עוד המשיכה לגלול בין הרילס השונים.

כל דבר שייקח אותה החוצה מהתחושה שמזכירה לה שהיא לא באמת כאן.

אבל ככל שהיא ברחה יותר אל המסכים הגוף שלה נשאר דרוך יותר.

הכתפיים שלה היו קשות כמו סלע. הנשימה התקצרה ונהייתה שטחית. והשינה? מי זוכר מתי היה לילה טוב בפעם האחרונה? שינה קצרה שהיא מתעוררת ממנה עם זיעה קרה ומותשת.

ואז, יום אחד נתקעה על איזה רילס, לגמרי במקרה - שדיבר על "מדיטציה".

וג'קי חשבה לעצמה איזה שטויות. זה בשביל נזירים עם גלימות וסטלנים של וודסטוק. אני? אני בסך הכול צריכה שיעזבו אותי בשקט.

אבל המילה לא הרפתה. "מדיטציה". פתאום היא בכל מקום. כל המשקיעים, המנהיגים הרוחניים, המנהיגים - כולם מתרגלים? הסקרנות המשיכה לגרד לה בראש - אז היא בדקה. קראה. הקשיבה.

ופתאום גילתה שמדיטציה היא לא בריחה מהמציאות. אלא, כניסה עמוקה פנימה, למערכת ההפעלה של המוח. סוף סוף שפה שהיא מבינה - מערכת הפעלה.

ג'קי סיכמה לעצמה: "בתוך המוח שלי יש את האמיגדלה - שנקרא מרכז הפחד. זה החלק ששולח לי איתותים של סכנה גם כשכביכול לא קרה כלום, אפילו אם רק שכחתי לאכול" ג'קי נשפה החוצה את כל האוויר לאט וחזק והרגישה אחרי הרבה זמן, שיש פה משהו ששווה לבדוק יותר לעומק. היא המשיכה לסכם "כשמדיטציה נכנסת לתמונה - האמיגדלה נרגעת. האזעקה הפנימית כבה.

ובמקומה, אזורים אחרים במוח - אלה שאחראיים על רוגע, יציבות וחיבור - מתעוררים!" פתאום ג'קי ידעה שזה מגיע... כאן המקור לתשובות שלה, כדי להבין מה שקורה אצלה: האזעקות באמת משתוללות - זה לא רק בראש שלה. וזה גם בגוף שלה! אז היא עצרה, עצמה עיניים, לקחה נשימה עמוקה, שחררה את האוויר באיטיות והתמקדה ברגליים שנוגעות ברצפה. עוד נשימה. הרפייה. ופתאום, היא הרגישה את זה בגוף: הכתפיים הרפו וירדו קצת. הנשימה העמיקה. הדופק התאזן. כשפתחה את העיניים היא שמה לב, שהיא רגועה יותר, הצבעים בהירים יותר,

והכי חשוב - היא כבר לא הייתה צריכה לברוח למסך. היא יכלה פשוט להיות.

ומחשבה חדשה עברה לג'קי בראש "היום, אני הגיבורה שמגלה את הכוח שלה בפעם הראשונה. אבל לא כדי לשרוד. לא כדי להילחם. אלא כדי לחיות."

היום, ג'קי היא עדיין גיקית. היא עדיין גוללת לפעמים, ממשיכה לאהוב יקומים מקבילים ומשחקים. אבל היום - היא בבית. בטוחה בגוף ובראש. ברגע הזה.

-----------

אם גם את מרגישה שהגיע הזמן להפסיק לברוח - אני מזמין אותך לפגישה אישית, שבה נרקום לך מדיטציה מותאמת לך, בדיוק לקצב, לאופי ולמה שהגוף שלך באמת מבקש.

השאירי פרטים היום, וניצור לך מרחב לנשום בו מחדש. רק את, בשקט שלך - כמו שמגיע לך. להשארת פרטים לחצי כאן