אבל הדרך לשם לא הייתה ישרה.
 

היו לי ימים של ריכוז חזק,
וימים של פיזור ועומס,
ושיחה פנימית שלא עוצרת.
 

ניסיתי להיות יותר ממושמע.
ניסיתי להחזיק יותר חזק.
וכל פעם זה עבד לרגע,
ואז נעלם.
 

ובמשך שנים
ניסיתי להשתלב וללמוד כמו אחרים.
 

ואז הגיע האבחון.
 

ובמקום הקלה,
זה טלטל אותי.
 

לא ידעתי איך לקבל את זה.
היה לי קשה לא לראות בזה חולשה.
 

התחלתי לחשוב שאני פחות טוב,
שאם לא יוותרו לי, לא אצליח.
 

ועוד המון מחשבות שליליות.
ספק עצמי,
ביקורת פנימית,
תחושה שמשהו בי לא עובד כמו שצריך.
 

ופתאום,
התחלתי לייצר לעצמי מכשולים
גם במקומות שלא היו שם קודם.
 

הופיע לחץ.

​

הרבה לחץ.

​

במיוחד מול אנשים עם סמכות.

​

מצאתי את עצמי מתכווץ,
עושה טעויות,
ומאבד תחושת ביטחון
גם בדברים שפעם ידעתי לעשות.

​

והתחושה הזו,
של לא לסמוך על עצמי,
הלכה איתי לכל מקום.

​

אבל לאט לאט,
התחלתי להבין משהו אחר.

​

אני לא צריך להתאים את עצמי לשיטה,
אני צריך לבנות שיטה שמתאימה לי.

​

ואז משהו באמת השתנה.

​

כשהפסקתי להילחם בעצמי,
והתחלתי לבנות עוגנים קטנים,
משהו בי נרגע.

​

למדתי לעצור,
להקשיב,
ולחזור לעצמי גם בתוך עומס.

​

במשך שנים לא ישנתי טוב.
המחשבות לא הפסיקו לרוץ בלילה.

​

ואז גיליתי,
שכמה דקות של תרגול מדויק,
יכולות לשנות את כל החוויה.

​

במקום לשכב ולבהות בתקרה,
למדתי להכין את עצמי לשינה.

​

והתוצאה,
שינה עמוקה, יציבה, ממלאת.

​

עם הזמן התחילו להגיע שינויים.

​

יותר שקט פנימי,
פחות סטרס,
יותר אנרגיה ויצירתיות.

​

דברים התחילו להרגיש בפרופורציה.

​

גם בדברים קטנים,
התחלתי לפעול אחרת.

​

לא להגיד מיד כן,
אלא לעצור רגע,
להקשיב לעצמי,
ולבחור.

​

וזה שינה הרבה.

​

פחות עומס,
יותר שליטה,
יותר יציבות.

​

ואז התחילה להיוולד השיטה שלי.

​

אבל אז,
עוד לא ידעתי לקרוא לזה כך.

​

פשוט המשכתי לחפש מה עובד עבורי.

​

בין ספרים,
פודקאסטים,
ועל ספסל הטיפולים.

​

העמקתי בלימודי מדיטציה,

ועברתי דרך עולמות שונים של עבודה.

​

בהייטק,
בלואו טק,
כעצמאי,
כמרצה,
וכחוקר.

​

ובכל תחנה,
המשכתי לדייק את עצמי.

​

לאט לאט,
אספתי כלים.

​

בדקתי מה עובד,
ומה לא.

​

השארתי את מה שעוזר,
ושחררתי את מה שלא.

​

ואז צללתי לעולם האימון.

​

שם משהו התחבר עוד יותר.

​

דרך הספרות המקצועית,
דרך קולגות,
ודרך העבודה עם אנשים בקליניקה,

​

המשכתי לדייק,
להעמיק,
ולבנות את הדרך שלי.

​

עד שיום אחד,
הבנתי שזה כבר לא רק תהליך אישי.

​

זו שיטה.

​

מכאן נולדה השיטה שלי.

​

"להוריד הילוך"​

שיטה שמחברת בין
אימון ל-ADHD,
ויסות רגשי,
ומדיטציה מותאמת,

​

כדי ליצור פוקוס, יציבות ובהירות,
גם כשהחיים לא נרגעים.

​

ואז התחילו להגיע גם עדויות מהקליניקה.

​

אחת המתאמנות שלי אמרה לי:
“אני סוף סוף מצליחה לעצור רגע,
ולחזור לעצמי,
במקום להיסחף.”

​

היום אני מלווה מבוגרים עם ADHD,
שבונים חיים משמעותיים בעולם מהיר ודורש,
ורוצים להרגיש יציבים יותר מבפנים,

​

כדי שמה שחשוב להם באמת,
יוכל להחזיק לאורך זמן.

​

אם משהו כאן נגע בך,
אפשר פשוט לדבר.

​

לתאם שיחת היכרות ללא התחייבות -