לא צריך להגיע לשום יעד - כדי לנשום סוף סוף

אחד הרעיונות הכי עמוקים והמורכבים לתפיסה בבודהיזם, הוא שהסבל שלנו לא נובע רק מהכאב עצמו, אלא דווקא ממה שאנחנו נאחזים בו.

ומה זו בעצם היאחזות?

זה לא אהבה. לא קשר. זו היאחזות - ברעיון, בזיכרון, בתוצאה, בזהות.

היקשרות מתקיימת כשאנחנו קושרים את השקט שלנו, את הערך העצמי או תחושת הביטחון - בדבר שהוא חיצוני לנו: אדם, תפקיד, תחושת עבר, או דימוי של "איך החיים היו אמורים להיות".

וזה נהיה מורכב במיוחד אחרי טראומה. כי לפעמים, מה שאנחנו הכי נאחזים בו - זה מה שהיה ואיננו. ה"אני" של פעם. התקופה שלפני האירוע. התחושה שלא תחזור.

הכמיהה הזו אמיתית, כואבת, אבל כשהיא הופכת להיקשרות - היא יכולה להשאיר אותנו תקועים במעגל של חוסר. של רדיפה אחרי משהו שכבר לא קיים באותה צורה.

אז מה עושים?

במקום לנסות "לשחרר בכוח", אפשר להתחיל מדרך אחרת - לא דרך של מאבק, אלא של הוקרה.

כאן נכנס רעיון יפהפה ופשוט: "רשימת דלי הפוכה" (Reverse Bucket List)

כדי להבין אותו, נחזור רגע למושג המוכר - "רשימת דלי" (Bucket List) הרשימה של כל הדברים שאנחנו רוצים להספיק לפני שנמות. המונח נולד מהפתגם הלועזי "לבעוט בדלי" (kick the bucket) כלומר, רגע לפני הסוף.

הדלי התיאורתי מתמלא בחלומות כמו: לטוס ליפן - ללמוד לנגן בגיטרה - לצלול בים סוף - לכתוב ספר ילדים - לפתוח עסק משלי

או בכל חלום שאתם הייתם רוצים להגשים ולחוות. וחשיבה על הרשימה הזו מזכירה לנו לרצות, לחיות, להגשים.

אבל לפעמים, המרוץ אחרי כל ה"רוצה" שואב אותנו. הופך למרדף מתמשך ומתיש - בעיקר כשהלב כבר עייף.

וכאן נכנסת הרשימה ההפוכה - רשימה שאיננה מתמקדת במה אני רוצה להשיג - אלא של מה אני מוכן לשחרר, או פשוט להוקיר.

דברים שכבר עברתי. חוויות שכבר צלחתי. רגעים של חסד שכבר נגעו בי.

הנה כמה דוגמאות קטנות: * אני לא חייב להיות מושלם כדי להיות שווה. * אני לא מחכה שהכול יסתדר כדי לנשום. * אני לא זקוק לאישור מבחוץ כדי לדעת מי אני. * אני לא צריך לחזור להיות מי שהייתי וכדי להיות שלם. * אני כבר עברתי דברים קשים, ואני עדיין כאן.

חלק מהיופי ברשימה ההפוכה זה שהיא לא תלויה בעתיד. אלא, היא יושבת על ההווה ומתמקדת בהצפה של זיכרונות - של דברים שכבר קיימים בי.

למה זה כל כך מרפא?

כי כשאני חוזר למה שכבר קיבלתי, אני חוזר הביתה. אני מפסיק לרדוף אחרי "האני שעדיין לא נהייתי", ומתחיל להתחבר למי שאני כבר עכשיו.

וזה לא אומר להפסיק לשאוף. זה רק אומר - לשאוף מתוך שקט פנימי, ולא מתוך תחושת חוסר.

הנה, תרגול קטן אבל משמעותי:

קחו דף. כתבו 5 משפטים - על דברים שכבר עברתם, או שאתם מוכנים בעדינות לשחרר. אפשר להתחיל ב: "אני לא צריך...", "אני כבר עברתי...", "אני מספיק גם בלי..."

ותזכרו, זה לא חייב להיות מושלם. זה פשוט רגע אחד של הכרה. של נשימה. ושל אהבה עצמית.

ואם זה מאתגר לבד ואתם רוצים ליווי אובייקטיבי ומקצועי -אני כאן עבורך.

ובינתיים שיהיה המשך תרגול מקדם ומשחרר.